החלטה בתיק רע"פ 7447/03

           ביום 2.6.02 הוגש לבית-משפט השלום בנצרת כתב אישום כנגד המבקשת, המייחס לה עבירה של גניבה, בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי הנטען בכתב האישום, ביום 6.7.01 בשעה 19:00 או בסמוך לכך, גנבה המבקשת 30 שתילים ממשתלת קיבוץ יפעת, בכך שעקרה אותם מהאדמה ולקחה אותם, כשהיא שוללת אותם שלילת קבע מבעליהם.

           ביום 18.11.02 הרשיע בית-משפט השלום בנצרת (כב' השופט ד' פורת) את המבקשת בעבירת הגניבה והטיל עילה קנס בסך 400 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתם וכן מאסר על תנאי של חודשיים, למשך תקופה של שלוש שנים, והתנאי שלא תעבור ותורשע על העבירה בה הורשעה בכתב האישום נשוא בקשה זו.

           על פסק-הדין של בית-משפט השלום, ערערה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בערעורה העלתה המבקשת טענה בדבר סתירות בולטות בעדויות שהובאו בפני בית-משפט השלום, ואשר בית-משפט השלום, לטענתה, התעלם מהן. כמו-כן חזרה המבקשת על גרסתה, לפיה ביום המדובר אכן הגיעה למשתלה, נכנסה לאזור הצמחים המדובר, שם נפלה לה עדשה של משקפיה והיא הלכה לחפשה. לגרסתה, הגיע למקום רכב עם שלושה אנשים ולאחר מכן מישהו עם אופניים. לטענתה, מר רגב קרלוס, טיפס על רכבה ולכן היא השאירה את דלת המכונית פתוחה. עוד הוסיפה המבקשת, כי האנשים הפחידו אותה, ולכן היא נמלטה מן המקום.   

           בית-המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י' כהן, א' אברהם ו- ג' לוי) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על-ידי בית-משפט השלום בנוגע למהימנות העדים אשר הופיעו בפניו.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, שבגידרה חזרה המבקשת על טענותיה אותן העלתה בפני בית-המשפט המחוזי. מנגד, המשיבה תמכה יתדותיה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וביקשה לדחות את הבקשה.

           דין הבקשה להידחות.

           עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות. בקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי לא נועדה לבירור חוזר של העובדות כפי שנקבעו בהליכים שקדמו לה, והכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנת במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקשת לא הצביעה על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123).

           יתרה מכך, הלכה היא, כי ערכאת הערעור לא תתערב בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה והתרשמה מן העדויות שהובאו בפניה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את התערבותה (ראו ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (1) 551, 555-556; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (1) 2, 20). בענייננו, הגעתי למסקנה, כי המקרה שבפני אינו נמנה על אותם מקרים חריגים, המצדיקים התערבות כזו.

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, כ"א באלול תשס"ג (18.9.03).

                                                                                                     ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: